שאלות נפוצות על הסדרת מצלמות

תשובה קצרה: בעיקר את האכיפה. תיקון 13 לחוק הגנת הפרטיות נכנס לתוקף ב-14 באוגוסט 2025. הכללים הספציפיים למצלמות, כמו שילוט, שמירת הקלטות והרשאות צפייה, נשארו בעיקר בהנחיה 4/2012. התיקון הוסיף לרשות סמכות להטיל עיצומים כספיים ולפקח גם בלי חשד להפרה, הרחיב את חובת היידוע שבסעיף 11 והוסיף איסורי עיבוד בסעיף 8.

בפירוט:

• התיקון עדכן את ההגדרות "מידע אישי" ו"מאגר מידע". מקליט דיגיטלי שאפשר לזהות בו אנשים נכנס בדרך כלל להגדרה של מאגר (המדריך המקצועי, עמ' 5 עד 6).
• הוא צמצם מאוד את חובת רישום המאגרים במגזר הפרטי (עמ' 7) וקבע חובת מינוי ממונה הגנת פרטיות בגופים מסוימים (עמ' 8).
• חובת היידוע לפי סעיף 11 הורחבה: מי שאוסף מידע אישי למאגר צריך לציין גם מה התוצאה של סירוב למסור אותו, ושיש זכות לעיין במידע ולבקש לתקן אותו (עמ' 12).
• סעיף 8 קובע איסורים חדשים: לעבד מידע במאגר רק למטרה שנקבעה לו כדין, לא לעבד בלי הרשאה של בעל השליטה, ולא לעבד מידע שנאסף בניגוד לחוק (סעיף 8(ב) עד (ד), עמ' 12).
• הליך פיקוח אפשר לפתוח גם בלי חשד להפרה, למשל בפיקוח שגרתי (עמ' 14).
• מה עושים בפועל: בודקים את המערכת מול הנחיה 4/2012. לפי ההנחיה עצמה, זו הפרשנות שהרשות מפעילה כשהיא מפקחת (סעיף 1.3, עמ' 1).

מקור: המדריך המקצועי לתיקון 13, עמ' 3, 5 עד 8, 12 ו-14; הנחיה 4/2012, סעיף 1.3, עמ' 1.

להרחבה: מה נשתנה בחוק הפרטיות למי שמפעיל מצלמות אבטחה

תשובה קצרה: מ-14 באוגוסט 2025. הכנסת אישרה את תיקון 13 לחוק הגנת הפרטיות ב-5 באוגוסט 2024, והוא נכנס לתוקף כשנה אחר כך. מאז, כל מי שמפעיל מצלמות אבטחה שמקליטות ומזהות אנשים פועל תחת מסגרת האכיפה החדשה, גם אם המערכת הותקנה שנים לפני התיקון.

בפירוט:

• אין בתיקון הקלה למערכות ישנות. הוא חל על המאגר כפי שהוא מופעל היום.
• התיקון לא קבע כללים חדשים של שמירה או שילוט למצלמות. הם נשארו בהנחיה 4/2012.
• מה עושים בפועל: מערכת שהותקנה לפני 2025 בודקים כמו מערכת חדשה: מטרה, שילוט, שמירה, הרשאות ונוהל עיון.

מקור: המדריך המקצועי לתיקון 13, עמ' 3.

להרחבה: תיקון 13 לפני ואחרי 14 באוגוסט 2025

תשובה קצרה: כן, ברוב המקרים. לא תיקון 13 ולא הנחיה 4/2012 קובעים סף של מספר עובדים או מספר מצלמות. מה שקובע הוא האם יש הקלטה, והאם רואים בה אנשים שאפשר לזהות. במקרה כזה ההקלטות הן בדרך כלל מאגר מידע, עם חובות של מטרה מוגדרת, שילוט, שמירה מוגבלת ואבטחה. מרישום המאגר עסק פרטי לרוב פטור.

בפירוט:

• לפי הנחיה 4/2012, חלק ניכר מההקלטות של מצלמות מעקב נכנס לגדר "מאגר מידע" על אדם מזוהה או שאפשר לזהות (סעיף 2.7, עמ' 2).
• לפי שו"ת הרשות, עסק שמשרת לקוחות עשוי להיחשב מרחב ציבורי שההנחיה חלה עליו, תלוי במאפייני המקום ובמידת הנגישות שלו לציבור הרחב. קניון והאזורים הפתוחים לקהל בבנק הם דוגמאות ברורות (שאלה 2). בעסק בלי מאפיינים של רשות הרבים חלות עדיין ההוראות הכלליות של חוק הגנת הפרטיות (שם).
• לפי אותו שו"ת, מצלמה שלא מקליטה לא יוצרת מאגר מידע, וההנחיה לא חלה עליה במישרין ובאופן מלא. העקרונות שבהנחיה עדיין יכולים לשמש את מי שמפעיל מצלמה כזו (שאלה 3).
• מאגר שפטור מרישום עדיין חייב בכל שאר החובות שבחוק ובתקנות (המדריך המקצועי, עמ' 7).

מקור: הנחיה 4/2012, סעיף 2.7, עמ' 2; שו"ת הרשות על מצלמות אבטחה ומעקב, שאלות 2 ו-3; המדריך המקצועי לתיקון 13, עמ' 7.

להרחבה: על מי תיקון 13 חל באמת, כולל עסק קטן

תשובה קצרה: לא, ברוב המקרים במגזר הפרטי. תיקון 13 ביטל כמעט לחלוטין את חובת רישום מאגרי המידע לגופים פרטיים. החובה נשארה בעיקר למאגר של גוף ציבורי, ולמאגר שמטרתו העיקרית היא מסירת מידע לאחרים כעיסוק, עם מידע על 10,000 איש ומעלה. גם מאגר מצלמות שפטור מרישום חייב בכל שאר החובות שבחוק.

בפירוט:

• מאגר של גוף ציבורי, כמו רשות מקומית, נשאר חייב ברישום, למעט מאגר שכולל מידע על עובדי הגוף בלבד.
• מאגר שכבר רשום נשאר במרשם, אלא אם בעל השליטה ביקש מהרשות למחוק אותו.
• למאגר שיש בו מידע בעל רגישות מיוחדת על יותר מ-100,000 איש ושאינו חייב ברישום, נקבעה חובה חדשה למסור הודעה לרשות בתוך 30 יום. את הסיווג של כל מאגר בודקים לגופו.

מקור: המדריך המקצועי לתיקון 13, עמ' 7.

להרחבה: האם מצלמות בעסק קטן נחשבות מאגר מידע

תשובה קצרה: תלוי בסוג הארגון ולא במצלמות עצמן. ממונה הגנת פרטיות הוא חובה בכל גוף ציבורי, כולל רשויות מקומיות, ובארגון שעיסוקו העיקרי כרוך בניטור שוטף ושיטתי של בני אדם. גילוי הדעת של הרשות מזכיר מאגרי צילומים של מצלמות מעקב כדוגמה לניטור כזה. עסק אחר צריך לבדוק אם הוא נכנס לאחת הקטגוריות שבחוק.

בפירוט:

• הקטגוריות לפי המדריך: גוף ציבורי ומחזיק במאגר של גוף ציבורי; מי שמוסר מידע לאחרים כעיסוק עם מידע על יותר מ-10,000 איש; ניטור שוטף ושיטתי של בני אדם; עיבוד מידע בעל רגישות מיוחדת בהיקף ניכר (עמ' 8).
• לפי גילוי הדעת, מספיק שהעיסוקים המרכזיים של הארגון כרוכים בניטור כזה בפועל, גם אם זו לא המטרה שלהם (סעיף 9.4 והערת שוליים 13, עמ' 4).
• ספק חיצוני שמאחסן מידע או צופה בו עבור גוף ציבורי הוא "מחזיק" שחייב במינוי (סעיף 9.2).
• במקרה של ספק אפשר לפנות לרשות בשאלה ספציפית (סעיף 9.7, עמ' 4).

מקור: גילוי דעת: מינוי ממונה על הגנת הפרטיות (14.07.2026), סעיפים 9.2, 9.4, 9.6 ו-9.7; המדריך המקצועי לתיקון 13, עמ' 8.

להרחבה: הסדרת מצלמות ברשויות ובארגונים גדולים

תשובה קצרה: לא, ככלל, ושלט לא משנה את זה. לפי הנחיה 4/2012 של הרשות להגנת הפרטיות, אין להשתמש במצלמות מעקב לצורך הקלטת קול, אלא לפי הוראות חוק האזנת סתר, התשל"ט-1979. הקלטת קול מותרת רק במסגרת החוק הזה, ושלט שכתוב בו "מוקלט קול" אינו תחליף לכך. גם במקום עבודה, לפי הרשות, הקלטה כזו תהיה בדרך כלל אסורה.

בפירוט:

• הדוגמה של הרשות היא מטבחון במשרד: גם שם, הקלטת שיחות תהיה בדרך כלל אסורה (שו"ת מצלמות במקום העבודה, שאלה 5).
• עצם ההקלטה והשמירה יוצרים סיכון לפרטיות, גם אם אין כוונה לצפות או להאזין (שם).
• מה עושים בפועל: בודקים בהגדרות המקליט אם המיקרופון פעיל. אם אין בדיקה משפטית שמראה שההקלטה מותרת לפי חוק האזנת סתר, משביתים אותו.
• שלט לא מכשיר הקלטת קול. ההנחיה מפנה רק לחוק האזנת סתר, ולא מציינת שלט כדרך להתיר הקלטה (סעיף 3.1.2.6).
• אם ההקלטה מותרת לפי החוק, כדאי שהשלט יציין גם אותה, כדי שהמצולמים יידעו. זה שקיפות, לא היתר.

מקור: הנחיה 4/2012, סעיף 3.1.2.6, עמ' 8; שו"ת מצלמות במקום העבודה, שאלה 5.

להרחבה: מיתוסים על שלט מצלמות, כולל הקלטת קול

תשובה קצרה: כן, כשהמצלמה מצלמת אזור שאנשים נכנסים אליו. לפי הנחיה 4/2012, האיסור לפגוע בפרטיות בלי הסכמה וחובת השקיפות שבחוק מחייבים ליידע את הציבור על מצלמת מעקב. אמצעי היידוע המינימלי הוא שלט ליד המצלמה, ושלט בכניסה לאזור הכיסוי אם הכניסה רחוקה מהמצלמה. גם מצלמה סמויה מחייבת שלטי אזהרה.

בפירוט:

• בבניינים ובמתחמים מגודרים רצוי להציב שלט גם על דלת הכניסה (סעיף 3.1.3.1).
• החובה חשובה עוד יותר כשקשה להבחין במצלמה בגלל המיקום או הצורה שלה (שם).
• במקומות שבהם מתכנסים ילדים, כמו מוסדות חינוך ומתנ"סים, ראוי לפרסם את המצלמה בדרכים נוספות, ובמידת האפשר ליידע את ההורים באופן אקטיבי (שם).
• לפי שו"ת הרשות, גם כשהמצלמה סמויה צריך לוודא שקיומה הובא לידיעת הציבור באזור, לפחות בשלטי אזהרה, אלא אם יש מניעה חוקית או פטור בחוק.

מקור: הנחיה 4/2012, סעיף 3.1.3.1, עמ' 8; שו"ת הרשות על מצלמות אבטחה ומעקב, שאלה 9.

להרחבה: שילוט תקני למצלמות אבטחה

תשובה קצרה: תלוי בנכס, אבל הנחיה 4/2012 ממליצה על ארבעה פרטים. השלט חייב להיות קריא וברור, גם מבחינת הגודל, ורצוי שיכלול: ציור של מצלמה או סמל מקובל אחר, שם הארגון האחראי, תיאור קצר של מטרת הצילום, וכתובת אתר עם רשימת המצלמות ומדיניות השימוש, או טלפון ודוא"ל לשאלות.

בפירוט:

• דוגמאות למטרה מתוך ההנחיה: "בטיחות", "מניעת עבירות", "בקרת תחבורה" (סעיף 3.1.3.2.3).
• שם הארגון מיותר כשהוא ברור מהנסיבות, למשל מצלמה בתוך חנות (הערת שוליים 14, עמ' 9).
• ההנחיה ממליצה לקבוע סמל אחיד (סעיף 3.1.3.2.1).
• אין נוסח רשמי שחייבים להעתיק. ההנחיה כותבת "רצוי", אבל "קריא וברור" היא חובה.

מקור: הנחיה 4/2012, סעיפים 3.1.3.2 עד 3.1.3.2.4, עמ' 8 עד 9, והערת שוליים 14.

להרחבה: מה כדאי שיופיע על שלט מצלמות

תשובה קצרה: תלוי במבנה הנכס. שלט אחד מספיק רק בנכס עם דרך גישה אחת, שבה רואים את השלט לפני שנכנסים לטווח המצלמה. לפי הנחיה 4/2012, מציבים שלט בסמוך למצלמה, וגם בכניסה לאזור הכיסוי כשהכניסה רחוקה ממנה. בבניין או במתחם מגודר רצוי להוסיף שלט על דלת הכניסה. בנכס עם כמה כניסות צריך בדרך כלל כמה שלטים.

בפירוט:

• המטרה לפי ההנחיה היא להתריע על המצלמה לפני הכניסה לאזור המצולם (סעיף 3.1.3.1).
• לא צריך בהכרח שלט לכל מצלמה. לפי שו"ת הרשות, מציבים שלטים במספר ובמקומות שיהיו יעילים מספיק כדי ליידע את הציבור (שאלה 7).
• ההנחיה לא קובעת גובה. השלט צריך להיות קריא וברור, כולל מבחינת הגודל (סעיף 3.1.3.2).
• מה עושים בפועל: עוברים על כל כניסה לאזור הכיסוי, גם כניסת עובדים וחניה, ובודקים שוב בכל פעם שמזיזים מצלמה או מוסיפים אחת.

מקור: הנחיה 4/2012, סעיפים 3.1.3.1 ו-3.1.3.2, עמ' 8; שו"ת הרשות על מצלמות אבטחה ומעקב, שאלה 7.

תשובה קצרה: לא, בדרך כלל הוא לא מספיק. שלט עם הכיתוב "האזור מצולם" ובלי שום פרט נוסף מכסה רק אחד מתוך ארבעה פרטים שהנחיה 4/2012 ממליצה עליהם. חסרים בו שם הגורם האחראי, כשהוא לא ברור מהנסיבות, מטרת הצילום, ודרך לפנות בשאלות או לעיין ברשימת המצלמות. אצלנו, שילוט תקני הוא שלט שכולל את כל הפרטים האלה ומותאם לנכס.

בפירוט:

• ארבעת הפרטים: סמל מצלמה, שם הארגון האחראי, מטרת הצילום, ואתר עם רשימת המצלמות או טלפון ודוא"ל (סעיף 3.1.3.2).
• הפרט האחרון עוזר גם למי שרוצה לממש זכות עיון, כי הוא יודע למי לפנות.
• מה עושים בפועל: משאירים את השלט הקיים אם הוא במקום טוב, ומחליפים או משלימים אותו בשלט שכולל את כל הפרטים.

מקור: הנחיה 4/2012, סעיף 3.1.3.2, עמ' 8 עד 9.

להרחבה: שילוט תקני למצלמות אבטחה

תשובה קצרה: תלוי במטרת המצלמה. אין בחוק מספר ימים קבוע לשמירת הקלטות ממצלמות אבטחה. לפי הנחיה 4/2012, משך השמירה נקבע בכל מקרה לגופו, לפי מבחני המידתיות, המטרה הספציפית של המצלמה ורגישות המידע. שמירת צילומים אחרי שהם כבר לא נחוצים מפרה את עקרון הגבלת המטרה ויוצרת סיכוני אבטחת מידע מיותרים.

בפירוט:

• לפני שקובעים תקופה, בודקים אם המטרה בכלל מחייבת הקלטה או שצילום חי מספיק (סעיף 3.1.4.2).
• מומלץ שהמקליט עצמו ימחק את הצילומים בתום התקופה שנקבעה (סעיף 3.1.4.4).
• במסמך מ-2010 הרשות כתבה, לגבי מצלמות במרחב הציבורי למניעת עבריינות, שאפשר להאריך את השמירה אם קרה אירוע רלוונטי או נפתחה חקירה רשמית, ושמיד כשהצורך נגמר מוחקים ("מצלמות מעקב: הדין החל ואופן השימוש", סעיף 41, עמ' 12 עד 13).

מקור: הנחיה 4/2012, סעיפים 3.1.4.1 עד 3.1.4.4, עמ' 9; מצלמות מעקב: הדין החל ואופן השימוש (2010), סעיף 41.

תשובה קצרה: לא, 30 יום אינו חובה ואינו תקרה בחוק. המספר מופיע בהנחיה 4/2012 בהקשר אחר: זכות העיון. לפי ההנחיה, בדרך כלל לא יהיה צורך לתת זכות עיון במאגר הקלטות שאי אפשר לחפש בו לפי זהות המצולמים, בתנאי שהצילומים נשמרים עד 30 יום. משך השמירה עצמו נקבע לפי המטרה.

בפירוט:

• הניסוח הוא "בדרך כלל", ולא פטור גורף (סעיף 3.1.5.1).
• מערכת שמאפשרת אחזור לפי זהות, למשל זיהוי לוחיות רישוי (LPR), לא עומדת בתנאי הזה (סעיפים 2.7.1 ו-3.1.5.1).
• מה עושים בפועל: לא מעתיקים "30 יום" מאתר אחר, אלא קובעים לכל מצלמה תקופה שמתאימה למטרה שלה, וכותבים למה.

מקור: הנחיה 4/2012, סעיף 3.1.5.1, עמ' 10; סעיף 2.7.1, עמ' 2.

תשובה קצרה: לא בחובה מפורשת, אבל זו ההמלצה של הרשות. הנחיה 4/2012 ממליצה לתכנן את מערכת ההקלטה מראש לפי תפיסת "תכנון לפרטיות" (Privacy by Design), כך שהצילומים יימחקו אוטומטית בתום התקופה שנקבעה. אפשר גם להגדיר שהמערכת "תדרוס" צילומים ישנים. מחיקה אוטומטית חוסכת את התלות בזיכרון של מי שאחראי על המערכת.

בפירוט:

• שמירה אחרי שהצילומים לא נחוצים היא הפרה של עקרון הגבלת המטרה, ולכן המחיקה עצמה היא חלק מהחובה (סעיף 3.1.4.1).
• בודקים בנפרד את המקליט ואת הענן, כי לכל אחד יש הגדרת שמירה משלו.
• קטעים שהורדו מהמערכת, למשל לטלפון, צריכים להיות מכוסים בנוהל להקלטה, לעיבוד ולהפצה של הצילומים (סעיף 3.1.6.2).

מקור: הנחיה 4/2012, סעיפים 3.1.4.1 ו-3.1.4.4, עמ' 9; סעיף 3.1.6.2, עמ' 11.

תשובה קצרה: תלוי בהרשאות שהוגדרו מראש: רק מי שצריך את הגישה לתפקיד שלו. לפי הנחיה 4/2012, הרשאה לצפייה בצילומים ניתנת רק על בסיס צורך לדעת ובמידה הנדרשת. רשימת ההרשאות צריכה להבחין בין צפייה בזמן אמת, צפייה בהקלטות, העתקה, שליטה בזום ומחיקה. סיסמה אחת משותפת למשרד או לבניין לא עומדת בזה.

בפירוט:

• בוחרים בקפידה את בעלי הגישה, מדריכים אותם ומחתימים אותם על התחייבות לסודיות (סעיף 3.1.6.4).
• מתעדים כל ניסיון גישה: מי נחשף, לאיזה מידע ומתי (סעיף 3.1.6.6, עמ' 12).
• גישה מרחוק דרך האינטרנט יוצרת סיכוני אבטחה שצריך לתת עליהם את הדעת (הערת שוליים 18, עמ' 11).

מקור: הנחיה 4/2012, סעיף 3.1.6.3 והערת שוליים 19, עמ' 11; סעיפים 3.1.6.4 ו-3.1.6.6, עמ' 11 עד 12.

תשובה קצרה: כן, ככלל יש לו זכות לעיין בצילום שלו, לפי סעיף 13 לחוק הגנת הפרטיות. לפי הנחיה 4/2012 אפשר לבקש ממנו תאריך ושעה מדויקים, ולזהות אותו גם לפי תמונה. אם מופיעים בצילום אנשים אחרים, מטשטשים אותם, או מאפשרים לו לצפות במקום בלי למסור עותק. כדאי לקבוע מראש מי בארגון מקבל את הבקשה ומחליט עליה.

בפירוט:

• אפשר לבקש גם הסבר למה הוא מבקש לעיין במועדים האלה (סעיף 3.1.5.3).
• צפייה בלי עותק מתאימה יותר לאזור שבו הציפייה לפרטיות נמוכה (סעיף 3.1.5.4).
• במאגר בלי אחזור לפי זהות ועם שמירה של עד 30 יום, בדרך כלל לא יהיה צורך לתת עיון (סעיף 3.1.5.1).
• מה עושים בפועל: מתעדים כל בקשה, את ההחלטה ואת מה שנמסר.

מקור: הנחיה 4/2012, סעיפים 3.1.5 עד 3.1.5.4, עמ' 10.

להרחבה: נוהל טיפול בבקשות עיון בהסדרת הפרטיות

תשובה קצרה: תלוי בדרישה ובסמכות שמכוחה היא נשלחה. הנחיה 4/2012 אוסרת להעביר צילומים לגורמים שאינם קשורים לארגון או למטרה, אבל קובעת שהאיסור לא חל על מסירה לגופים שמפעילים סמכויות חקירה, לגורמים שרשאים לקבל אותם לפי הדין, או לפי צו שיפוטי. ההנחיה לא קובעת מתי המסירה היא חובה.

בפירוט:

• מסירת צילומים לתקשורת אסורה, למעט מקרים קונקרטיים עם נימוקים מיוחדים ויוצאי דופן (סעיף 3.1.7).
• האם חובה למסור, ובאילו תנאים, נקבע בדינים שמסמיכים את הגוף המבקש ולא בהנחיה. המשטרה מוסמכת לתפוס ראיה (סעיף 32 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)), ושופט מוסמך לחייב להמציא אותה (סעיף 43). בקשה בלי צו או בלי תפיסה כדאי לבדוק עם עורך דין.
• מה אנחנו ממליצים בפועל: לבקש את הדרישה בכתב, לבדוק מי מבקש ומכוח מה, למסור רק את הקטע הרלוונטי ולרשום את המסירה ביומן.

מקור: הנחיה 4/2012, סעיף 3.1.7 והערת שוליים 22, עמ' 12; פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש), סעיפים 32(א) ו-43.

תשובה קצרה: כן, למטרה לגיטימית ובאופן מידתי. לפי הרשות, הנחיה 4/2012 חלה על מצלמות במרחב הציבורי, וגם על מצלמה במתחם פרטי שמכסה את השטח הציבורי סביבו. בבניין משותף זה אומר מטרה מוגדרת, זווית שמכסה רק את מה שנדרש, שלט, שמירה מוגבלת והרשאות צפייה. מי בבניין מוסמך לאשר את ההתקנה, זו שאלה שההנחיה לא עוסקת בה.

בפירוט:

• מכוונים את המצלמה כך שתכסה רק את השטח הרלוונטי למטרה. כשאי אפשר, שוקלים הסוואה או ערבול של החלק הנוסף, או הגבלת הזום (סעיף 3.1.2.1, עמ' 7).
• בבניין רצוי שלט גם על דלת הכניסה (סעיף 3.1.3.1).
• סמכות הוועד להחליט על התקנה נקבעת בדיני הבתים המשותפים ובתקנון הבית, לא בהנחיית הרשות. חוק המקרקעין קובע שהנציגות פועלת לפי התקנון ובעניינים של החזקה וניהול תקינים של הבית (סעיפים 65 ו-69), ושהחלטת בעלי הדירות לפי התקנון מחייבת (סעיף 71(א)). החוק לא מתייחס למצלמות במפורש.

מקור: הנחיה 4/2012, סעיף 1.2, עמ' 1; סעיפים 3.1.2.1 ו-3.1.3.1, עמ' 7 עד 8; שו"ת הרשות על מצלמות אבטחה ומעקב, שאלה 2; חוק המקרקעין, סעיפים 65, 69 ו-71(א).

להרחבה: הסדרת מצלמות בבניין משותף

תשובה קצרה: תלוי למה המצלמה מכוונת ומי מפעיל אותה. לפי הנחיה 4/2012, מצלמה צריכה לכסות רק את השטח שנדרש למטרה שלה, וכשאי אפשר להימנע מצילום שטח נוסף, יש לשקול הסוואה או ערבול. גם מצלמה ביתית לשימוש אישי, שאינה מאגר מידע, כפופה לפי הרשות לשאר הוראות חוק הגנת הפרטיות.

בפירוט:

• מצלמה של הבניין: פונים לוועד ומבקשים לבדוק את הזווית ולהגדיר ערבול לחלק שמכסה את הדירה או החניה (סעיף 3.1.2.1).
• מצלמה של שכן: מבקשים ממנו לשנות זווית או להגדיר אזור מוסתר.
• אם זו מצלמה של הבניין או של עסק והיא מקליטה, אפשר לבקש לעיין בצילומים שלכם (סעיף 13 לחוק; הנחיה 4/2012, סעיף 3.1.5). במצלמה ביתית לשימוש אישי זכות העיון שבחוק לא חלה.
• על מצלמה של הבניין או של עסק אפשר לפנות לרשות להגנת הפרטיות, שמטפלת בפניות ציבור ומפקחת על מאגרי מידע (המדריך המקצועי, עמ' 4).
• פגיעה בפרטיות היא עוולה אזרחית, וצילום אדם כשהוא ברשות היחיד מוגדר בחוק כפגיעה בפרטיות (סעיפים 4 ו-2(3) לחוק). בית המשפט יכול לפסוק פיצוי גם בלי הוכחת נזק (סעיף 29א).

מקור: הנחיה 4/2012, סעיפים 3.1.2.1 ו-3.1.5, עמ' 7 ו-10; שו"ת הרשות על מצלמות אבטחה ומעקב, שאלה 4; חוק הגנת הפרטיות, סעיפים 2(3), 4, 13 ו-29א; המדריך המקצועי לתיקון 13, עמ' 4 ו-6.

להרחבה: מה בעל מצלמה צריך לבדוק בזווית ובמיקום

תשובה קצרה: תלוי במערכת, אבל יש בסיס קבוע. לפי הנחיה 4/2012, אבטחת מערכת מצלמות מחייבת נהלים ברורים להקלטה, לעיבוד ולהפצה של הצילומים, ורשימת מורשי גישה עם מגבלות. בפועל כדאי שיהיו לוועד מסמך מטרה, נוהל שמירה ומחיקה, רשימת הרשאות ונוהל לבקשות עיון, וגם שילוט. כשחברת אחזקה מטפלת במקליט, מוסיפים הסכם.

בפירוט:

• מטרה ומשך שמירה: נקבעים לכל מצלמה לגופה (סעיף 3.1.4.3, עמ' 9).
• נוהל עיון: תאריך ושעה, טשטוש של אחרים, צפייה בלי עותק (סעיפים 3.1.5.3 ו-3.1.5.4, עמ' 10).
• הרשאות ותיעוד גישה (הערת שוליים 19 וסעיף 3.1.6.6, עמ' 11 עד 12).
• קבלן: שימוש בקבלן לא מסיר את האחריות, ופעולות כמו העתקה, מחיקה ועריכה עדיף שיבצע הוועד (סעיף 3.1.6.5, עמ' 11).

מקור: הנחיה 4/2012, סעיפים 3.1.4.3, 3.1.5, 3.1.6.2, 3.1.6.3 ו-3.1.6.5, עמ' 9 עד 12.

להרחבה: מה ועד הבית צריך לעשות עם המצלמות

תשובה קצרה: כן, אבל רק למטרה לגיטימית, באופן מידתי ובידיעת העובדים. לפי הרשות להגנת הפרטיות, צילום בשירותים או במלתחות הוא פגיעה חמורה שקשה להצדיק. באזורי מנוחה, כמו מטבחון וחדר אוכל, צילום יוצדק רק למטרה חיונית ביותר ובמתכונת מצומצמת. במשרד אישי הוא מוצדק רק לתכלית בעלת חשיבות ציבורית ממשית, או כשהתועלת עולה משמעותית על הפגיעה, ובכל מקרה בידיעת העובד ובהסכמתו.

בפירוט:

• במסדרונות, במבואות כניסה ובאזורים ציבוריים השימוש במצלמות למטרות לגיטימיות סביר יותר (קווים מנחים, סעיף 6.5).
• משרדים משותפים ועמדות עבודה מתחלפות מקנים לעובד ציפייה מוגברת לפרטיות (סעיף 6.3).
• מצלמת דמה: אם העובדים יודעים שזו דמה, פרטיותם לא נפגעת. אם יש סיכוי שהם מאמינים שהיא אמיתית, חלות כל הוראות ההנחיה (שו"ת מצלמות במקום העבודה, שאלה 1).
• הקלטת קול במטבחון תהיה בדרך כלל אסורה (שם, שאלה 5).

מקור: הנחיה 5/2017, נספח "קווים מנחים", סעיפים 6.1 עד 6.5 (קווים מנחים לשימוש במצלמות מעקב במקום העבודה); שו"ת מצלמות במקום העבודה, שאלות 1 ו-5.

להרחבה: הסדרת מצלמות אבטחה בעסק

תשובה קצרה: כן. לפי הרשות להגנת הפרטיות, מעסיק חייב להודיע לעובדים על הפעלת המצלמות ועל תחום הכיסוי שלהן, גם אם לא על המיקום המדויק של כל מצלמה, למעט בנסיבות חריגות ומצומצמות ביותר שמפורטות בהנחיה 5/2017. צילום נסתר של עובדים מעמיד את המעסיק בסיכון לעבירה פלילית. אותו כלל חל על מצלמות דמה שהעובדים מאמינים שהן פועלות.

בפירוט:

• לפי שו"ת הרשות, המעסיק צריך להצביע על מטרה לגיטימית, להראות שהמצלמה לא פוגעת בפרטיות העובדים יותר מהנדרש, ולוודא שהעובדים מודעים לקיומה (שו"ת מצלמות אבטחה ומעקב, שאלה 10).
• בכל מקרה מודיעים על קיום המצלמה ועל התחום המצולם. רק בנסיבות חריגות אפשר לא לחשוף את המיקום המדויק שלה (שו"ת מצלמות במקום העבודה, שאלה 2).
• הודעה בכתב, שמסבירה מה מצולם, למה, כמה זמן נשמר ומי צופה, היא הדרך הפשוטה להראות שהעובדים יודעים. זו המלצה שלנו, לא נוסח שהרשות קבעה.
• נוסח הודעה לעובדים כלול במסלולי ההסדרה שלנו.

מקור: שו"ת מצלמות במקום העבודה, שאלות 2 ו-7; שו"ת הרשות על מצלמות אבטחה ומעקב, שאלה 10; הנחיה 5/2017.

תשובה קצרה: תלוי במה שהמצלמה מצלמת. לפי הרשות להגנת הפרטיות, מצלמה לשימוש אישי וביתי בלבד לא יוצרת מאגר מידע, ולכן הנחיה 4/2012 לא חלה עליה במישרין ובאופן מלא. עם זאת חלות עליה שאר הוראות חוק הגנת הפרטיות, ורוב העקרונות שבהנחיה רלוונטיים. מצלמה ביתית שמכסה גם את הרחוב או שטח ציבורי סביב הבית נכנסת להנחיה.

בפירוט:

• ההנחיה חלה גם על מצלמה במתחם פרטי שמכסה את השטח הציבורי סביבו (שו"ת הרשות, שאלה 2).
• מה עושים בפועל: מכוונים את המצלמה לשטח שלכם, ומגדירים ערבול לחלקים של שכנים, רחוב או מדרכה שאין צורך לצלם (הנחיה 4/2012, סעיף 3.1.2.1).
• הקלטת קול: הנחיה 4/2012 מפנה לחוק האזנת סתר (סעיף 3.1.2.6), והחוק עצמו לא מבחין בין בית לעסק. הקלטת שיחה של אחרים באמצעות מכשיר, בלי הסכמה של אף אחד מהמשתתפים בה, היא האזנת סתר (סעיפים 1 ו-2 לחוק האזנת סתר).

מקור: שו"ת הרשות על מצלמות אבטחה ומעקב, שאלות 2 ו-4; הנחיה 4/2012, סעיפים 3.1.2.1 ו-3.1.2.6, עמ' 7 עד 8; חוק האזנת סתר, סעיפים 1 ו-2.

להרחבה: בדיקת חשיפה חינמית למצלמות בבית

תשובה קצרה: תלוי קודם כל בסמכות. לפי הנחיה 4/2012, רשות מקומית בודקת שהמטרה בתחום סמכותה, ואחר כך עורכת בדיקת מידתיות: האם מצלמה מתאימה, האם יש אמצעי פוגעני פחות, והאם התועלת גוברת על הפגיעה. ההנחיה מצדיקה בדרך כלל שימוע ציבורי, שילוט ופרסום רשימת מצלמות. תיקון 13 מחייב כל רשות מקומית למנות ממונה הגנת פרטיות.

בפירוט:

• את ההחלטה צריך לבחון מחדש מעת לעת (סעיף 3.1.1.2.4, עמ' 6).
• במקומות שבהם מתכנסים קטינים נדרשת זהירות יתרה (סעיף 3.1.1.2.3, עמ' 6).
• רשימה מרוכזת של מקומות המצלמות באתר האינטרנט מומלצת, ונספח ב' מראה מה לכלול בה (סעיף 3.1.3.3, עמ' 9; נספח ב', עמ' 14).
• מאגר של גוף ציבורי נשאר חייב ברישום (המדריך המקצועי, עמ' 7).

מקור: הנחיה 4/2012, סעיפים 3.1.1.2.1 עד 3.1.1.2.4, עמ' 5 עד 6, וסעיף 3.1.3.3, עמ' 9; המדריך המקצועי לתיקון 13, עמ' 7 עד 8; גילוי הדעת על מינוי ממונה.

להרחבה: הסדרת מצלמות ברשויות ובארגונים גדולים

תשובה קצרה: לא, אנחנו לא מתקינים ציוד. שירות הסדרת הפרטיות במצלמות אבטחה הוא מסמכים ונהלים למערכת שכבר מותקנת: סקר פרטיות (בדיקת חשיפה מקיפה) דיגיטלי, דוח ממצאים ופערים, מדיניות ונהלי שימוש במצלמות, נוהל לבקשות עיון, והודעות לעובדים או לדיירים כשצריך. במסלול הייעוץ נוספת שיחה של 30 דקות. המסמכים מוכנים בדרך כלל תוך כ-5 ימי עבודה.

בפירוט:

• במסלול העצמי ובמסלול הייעוץ מקבלים את אותה חבילת תוצרים, כולל הסכם עיבוד עם צד שלישי כשצריך ובקרת תוצרים קצרה לפני המסירה.
• השיחה במסלול הייעוץ היא עם ממונה הגנת פרטיות שמתמחה במערכות אבטחה, במהלך סקר פרטיות (בדיקת חשיפה מקיפה) ולפני הכנת הדוח.
• במסלולים שבאתר אין ביקורת פיזית בשטח. שילוט נמכר בנפרד.
• השירות נותן הערכת סיכון, מסמכים והמלצות. הוא לא אישור שהמערכת עומדת בדרישות הדין.

מקור: דף המוצר הסדרת פרטיות במצלמות אבטחה.

להרחבה: מה מקבלים בהסדרת פרטיות במצלמות אבטחה

תשובה קצרה: תלוי במסלול. המחיר היום: מסלול עצמי ₪430 ומסלול ייעוץ טלפוני ₪550, שניהם כולל מע"מ ונרכשים באתר. שילוט תקני למצלמות נמכר בנפרד, החל מ-₪50 לשלט. ליווי מלא לרשויות, לארגונים ולרשתות ניתן לפי הצעת מחיר, לפי מספר האתרים והמצלמות. בדיקת החשיפה באתר חינמית.

בפירוט:

• מסלול עצמי מתאים בדרך כלל לבית פרטי ולעסק קטן עם מערכת אחת.
• מסלול ייעוץ טלפוני מתאים בדרך כלל לבנייני מגורים, לוועדי בית ולעסקים.
• מסלול ליווי מלא מתאים לרשתות, למוסדות ולרשויות עם כמה אתרים או מערכות מורכבות.

מקור: דף המוצר הסדרת פרטיות במצלמות אבטחה ודף שילוט תקני למצלמות אבטחה.

להרחבה: בקשת הצעת מחיר למסלול ליווי מלא

תשובה קצרה: תלוי במערכת שלכם, ולכן מתחילים בבדיקת חשיפה. בדיקת החשיפה היא שאלון קצר וחינמי באפליקציה על מערך המצלמות שכבר מותקן: שקיפות ושילוט, מטרה ומידתיות, הרשאות ושמירת הקלטות, נהלים ותיעוד. בסיום מקבלים אינדיקציה לחשיפה והמלצה למסלול הסדרה. זו לא בדיקה בשטח, והיא לא מחייבת רכישה.

בפירוט:

• אחרי הבדיקה אפשר להישאר עם התמונה הראשונית, או לעבור למסלול עצמי או למסלול ייעוץ.
• התוצאה אינדיקטיבית ועוזרת לבחור מסלול. היא לא חוות דעת משפטית.

מקור: דף בדיקת החשיפה באתר.

להרחבה: בדיקת חשיפה חינמית