כמה זמן מותר לשמור צילומי מצלמות אבטחה? מה באמת כתוב בהנחיה

איך מתכננים משך שמירה

הכלל המשפטי הוא מטרה ומידתיות. במסמך ההסבר של הרשות (PDF באתר gov.il) נכתב:

כלומר, השאלה היא לא כמה ימים נכנסים באחסון, אלא כמה זמן המטרה של המצלמה באמת דורשת. את התקופה שנקבעה ואת הנימוק לה מומלץ לתעד במדיניות השימוש במצלמות.

גם הרשות לא קובעת תקופה אחידה. במסמך ההסבר נכתב:

המספר היחיד שמופיע בהקשר הזה במסמך ההסבר נוגע לסוג מסוים של מצלמות: במצלמות מעקב במרחב הציבורי למטרת מניעת עבריינות, כדוגמת "עיר ללא אלימות", הרשות כותבת שקשה להצדיק שמירה של למעלה משבוע ימים. זו דוגמה לסוג המצלמות הזה, ולא כלל כללי לעסקים או לבניינים משותפים.

כל עוד ההקלטות נשמרות, עשויה לחול גם חובה לאפשר עיון בהן. הרשות מציינת במסמך ההסבר ש"…החובה לאפשר עיון במידע תקפה רק כל עוד המידע נשמר במערכת", ולכן גם זה שיקול בקביעת משך השמירה.

בפועל: משך השמירה נקבע לפי האחסון

• מקליט (NVR): משך השמירה נקבע ברמת המקליט ולא לכל מצלמה. לכל מצלמה אפשר לבחור רק אילו אירועים מוקלטים, למשל הקלטה רציפה או הקלטה לפי תנועה. ברוב המקליטים אין הגדרה של מחיקה אחרי מספר ימים: המקליט מקליט עד שהדיסק מתמלא, ואז דורס את ההקלטות הישנות ביותר (FIFO). לכן משך השמירה תלוי בגודל הדיסק, במספר המצלמות, ברזולוציה ובאופן ההקלטה.

• כרטיס זיכרון במצלמה: במערכות בלי מקליט, כל מצלמה מקליטה לכרטיס זיכרון משלה, והאחסון מנוהל במצלמה עצמה. משך השמירה נגזר מנפח הכרטיס ומאופן ההקלטה של אותה מצלמה, ולכן יכולות להיות מצלמות עם משכי שמירה שונים באותה מערכת.

• ענן: במערכות עם אחסון בענן, ההקלטות מנוהלות בהגדרות הענן, ומשך השמירה נקבע שם, לפי המנוי והגדרות השירות. יש לבדוק את ההגדרות בחשבון הענן, כי הן עשויות להיות שונות מההגדרות במצלמה או במקליט.

• מה ההנחיה ממליצה: מסמך ההסבר של הרשות ממליץ לתכנן את המערכת כך שהצילומים המוקלטים יימחקו אוטומטית בתום פרק הזמן שהוגדר, או שההקלטה "תדרוס" צילומים ישנים. בפועל, הדריסה מתבצעת לפי נפח האחסון, ולכן ההתאמה בין האחסון למדיניות היא שעושה את ההבדל.

• תכנון האחסון: כדי לקבל את משך השמירה הנדרש, כדאי שטכנאי מקצועי ימליץ על גודל הדיסק, על נפח כרטיסי הזיכרון או על מנוי הענן, לפי מפרט המערכת והיקפה.

• בדיקה מול המדיניות: מומלץ לבדוק כמה ימים המערכת שומרת בפועל (במקליט, בכל מצלמה עם כרטיס זיכרון, ובענן) ולהשוות למדיניות שנקבעה, למשל אחרי החלפת ציוד או הוספת מצלמות.

אירוע וקטעים שיוצאו

אחרי גניבה, נזק לרכוש או תאונה ייתכן שיש צורך לשמור קטע הקלטה מעבר לתקופה הרגילה. מסמך ההסבר של הרשות מזכיר מקרה שבו נפתחת חקירה רשמית, ומבהיר שהשמירה החריגה מוגבלת בזמן: כשהצורך להאריך את תקופת השמירה מסתיים, יש למחוק את ההקלטות.

קטעים שהורדו או יוצאו מהמערכת לא נמחקים בדריסה, ולכן מומלץ לכלול אותם בנוהל השמירה החריגה: מי מחליט, איזה קטע נשמר, ומי מוחק כשהצורך מסתיים.

לסיכום

אין "30 יום" אחיד בחוק. יש עיקרון: לשמור רק כמה שנחוץ למטרה, ולנמק. ומה שמכריע בפועל הוא האחסון: דיסק במקליט, כרטיס זיכרון במצלמה או הגדרות הענן. לכן כדאי לכתוב משך שמירה במדיניות, לבדוק כמה ימים המערכת באמת שומרת, ולהתאים את האחסון אם יש פער.