מצלמות במקום העבודה: מה מותר למעסיק ומה צריך להודיע לעובדים

המטרה קובעת מה מותר

כל מצלמה במקום עבודה מתחילה בשאלה אחת: בשביל מה היא כאן? ההנחיה מונה, בין המטרות האפשריות, גם כלי ניהולי לפיקוח על משמעת ועל איכות שירות. אבל המטרה שנקבעה היא זו שמגדירה אחר כך את הדרך שבה מותר להשתמש במצלמה (ס' 16).

כמה נקודות נוספות שכדאי להכיר:

• הסכמת עובד אינה בהכרח חופשית. בגלל פערי הכוחות מול המעסיק, אי אפשר להסתפק בכך שעובד לא התנגד (ס' 18-19).

• ההנחיה חלה גם כשהמשטרה דרשה מצלמה. גם מצלמה שהמשטרה חייבה להתקין לצורך רישיון עסק נכללת בה (ס' 14).

• שימוש מופרז חושף את המעסיק. ההנחיה מציינת חשיפה לסנקציות ולתביעות (ס' 17).

• מכסים רק שטחים רלוונטיים. זה עיקרון מההנחיה הכללית על מצלמות, 4/2012 (סעיף 3.1.2.1). ההנחיה ההיא עוסקת במרחב הציבורי, ולכן אנחנו מציגים רק את העקרונות שבה, ולא כחובה שחלה במקום עבודה פרטי.

איפה במקום העבודה: האזורים הרגישים

כאן נמצא הלב של העניין. ככל שהמקום פרטי יותר, כך קשה יותר להצדיק מצלמה. הרשימה הבאה עוברת מהאזורים הרגישים ביותר אל הפחות רגישים:

• שירותים ומלתחות. פגיעה חמורה. קשה לדמיין אינטרס ארגוני שמצדיק אותה (ס' 29.1; נספח ס' 6.1).

• משרד אישי או עמדת עבודה אישית, עם עבודה משרדית רגילה. מצלמה מוצדקת רק לתכלית בעלת חשיבות ציבורית ממשית, או כשהתועלת עולה בהרבה על הפגיעה החמורה, ובכל מקרה בידיעת העובד (ס' 29.2). בנספח מופיעה גם הדרישה "ובהסכמתו" (נספח ס' 6.2). במשרדים משותפים ובעמדות מתחלפות הציפייה לפרטיות מוגברת (ס' 29.2; נספח ס' 6.3).

• חדר אוכל, מטבחון וכל אזור מנוחה שאינו אזור עבודה ואינו פתוח ללקוחות. ציפייה מוגברת לפרטיות. מצלמה רק לתכלית חיונית ובמתכונת מצומצמת (ס' 29.3; נספח ס' 6.4).

• מסדרונות, לובי כניסה ואזורים פתוחים ללקוחות. סביר יותר, אם המצלמה מידתית ועם הודעה נאותה לעובדים (ס' 29.4; נספח ס' 6.5).

• חללי עבודה סגורים שאינם עבודה משרדית רגילה. למשל קו ייצור, חדר כספת או מלאי יקר. כאן יותר אינטרסים יכולים להצדיק ניטור רציף, בכפוף למבחן המידתיות (בהמשך ס' 29.2).

מה צריך להודיע לעובדים

ההנחיה דורשת מדיניות ברורה ומפורטת: איך משתמשים במצלמות, באיזה היקף, ולאילו מטרות. אם אפשר, מגבשים אותה אחרי התייעצות עם העובדים או נציגיהם, ומציגים אותה לעובדים באופן קבוע (ס' 20; נספח ס' 4). עובד שרוצה לדעת מה מותר יכול לבקש לראות את המדיניות הזו, כי היא אמורה להיות מוצגת לו. כדאי לרענן אותה מדי פעם (ס' 21).

שלטים ליד המצלמה ובכניסה לאזור המצולם נשארים כמו בעקרונות שבהנחיה 4/2012 (סעיף 3.1.3.1). פירוט בפוסט על שלטי מצלמות.

ההמלצה שלנו, ולא נוסח שהרשות קבעה: לכתוב את המדיניות, ולציין בה את המטרה, את האזורים המצולמים, את משך השמירה ומי צופה. הרשות מוסיפה בשאלות ותשובות על מצלמות במקום העבודה (שאלה 7) שצריך להודיע לעובדים על הפעלת המצלמות ועל האזור המצולם, ולא בהכרח על המיקום המדויק של כל מצלמה.

מצלמה נסתרת: ככלל לא

ככלל אסור להתקין מצלמות סתר או לצלם עובד בלי ידיעתו, אפילו למטרה לגיטימית, כשיש לעובד מרחב פרטי (ס' 22; נספח ס' 5). זה עלול להיות גם עבירה פלילית, ומצלמה נסתרת שמקליטה קול עלולה לסתור גם את חוק האזנת סתר (ס' 22).

עוד כמה פרטים מההנחיה:

• המעסיק לא יכול לקבל הסכמה גורפת לצילום נסתר במשרדי העובדים (ס' 23).
• חנות רשאית להודיע ללקוחות שיש מצלמות בלי לומר איפה, אבל לא כדאי להסתיר אותן מהעובדים (ס' 24).
• גם באזור הציבורי של העסק, קשה מאוד להצדיק הסתרה של המצלמה מהעובדים (ס' 25).

יש בהנחיה חריג לנסיבות יוצאות דופן (ס' 25). זה חריג שמצריך ייעוץ משפטי, ואנחנו לא מתארים כאן איך משתמשים בו.

מצלמות דמה

ההנחיה 5/2017 אינה מזכירה מצלמות דמה. התשובה נמצאת בשאלות ותשובות של הרשות על מצלמות במקום העבודה (שאלה 1), והיא עוסקת במצלמות דמה גלויות במרחב הפרטי של העובד. לפי הרשות: "אם העובדים מודעים שמדובר במצלמות דמה, לא נפגעת פרטיותם".

אבל אם יש סיכוי שעובדים יחשבו שהמצלמה אמיתית, הם מרגישים תחת ניטור מתמיד שמשפיע על ההתנהגות ועל הרווחה שלהם, וכל הוראות ההנחיה חלות. החובה להודיע לעובדים על הפעלת המצלמות ועל האזור המצולם חלה באותה מידה גם על מצלמות שהעובדים מאמינים שהן פועלות (שאלה 7).

המסקנה שלנו: אומרים לעובדים בפשטות שמצלמה היא דמה, או מתייחסים אליה כאל מצלמה אמיתית. דמה אינה דרך לעקוף את ההנחיה.

שימוש בצילומים נגד עובד

אסור להשתמש בהקלטות למטרות שמעבר למטרה שנקבעה מראש למצלמה, אלא אם השימוש האחר נדרש בדין או על ידי רשות מוסמכת. בהקשר של יחסי עבודה העיקרון הזה מקבל משקל נוסף (ס' 26). על המעסיק להשתמש בצילומים רק למטרה ברורה, מוגדרת ולגיטימית, שהובאה כראוי לידיעת העובדים (ס' 27).

עמדת הרשם (ס' 28): ככלל, שימוש למטרה אחרת בלי הסמכה בדין או הגנה, גם של המעסיק עצמו, ואפילו אם המטרה הייתה לגיטימית לו הוכרזה מההתחלה, אינו עומד במבחן המידתיות ובדרישת השקיפות.

הדוגמה שבהנחיה (ס' 28; נספח ס' 3): צילומים ממצלמה שהותקנה לבקרת כניסה, לביטחון או לבטיחות העובדים אינם משמשים לניהול ולמשמעת, למשל בדיקת תפוקה של עובד או תיעוד משך ההפסקות.

המלצה שלנו: אם פיקוח משמעתי הוא מטרה אמיתית, כותבים אותו במדיניות לפני שהמצלמה מתחילה לפעול (ס' 16 מונה אותו כמטרה אפשרית, וס' 20 דורש מדיניות). לפני כל הליך נגד עובד, כדאי להתייעץ עם עורך דין.

מי צופה, לכמה זמן, ומה לגבי קול

לפי העקרונות שבהנחיה 4/2012 (סעיפים 3.1.6.3 ו-3.1.6.4), הגישה לצילומים נקבעת לפי צורך לדעת, בלי גישה פתוחה, ועם התחייבות לסודיות. משך השמירה נקבע לפי המטרה, בלי מספר ימים קבוע (סעיף 3.1.4.3). פירוט בפוסט על משך שמירה.

מניסיון בשטח, ולא ככלל של ההנחיה: משך השמירה נקבע בדרך כלל לכל מקליט ולא לכל מצלמה. מצלמה ליד אזור מנוחה או ליד קופה חולקת את משך השמירה של כל המצלמות באותו מקליט. לכן איזו מצלמה מחוברת לאיזה מקליט הוא חלק מהתכנון.

הקלטת קול: ככלל לא, אלא לפי חוק האזנת סתר (4/2012, סעיף 3.1.2.6). ובמצלמה נסתרת שמקליטה קול, ראו לעיל את ס' 22.

עובד שמבקש לראות צילום שלו מקבל מענה כמו בכל בקשת עיון. ואם יש במערכת זיהוי פנים, צריך תשומת לב מיוחדת (4/2012, סעיף 3.1.2.5.2).

מה עושים בפועל: שבעה צעדים

לסיכום

מצלמות במקום עבודה מותרות, בדרך כלל, כשיש מטרה לגיטימית והשימוש מידתי. מה שמכריע הוא איפה המצלמה עומדת, אם העובדים יודעים עליה, ולמה משתמשים בצילומים. שירותים ומלתחות מחוץ לתמונה, משרד אישי ואזור מנוחה רק עם סיבה חזקה, אין מצלמות נסתרות ואין קול. כדאי לכתוב מדיניות, להציג אותה לעובדים, ולא להשתמש בצילומים למטרה שלא נקבעה מראש.